"לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת".
(שמות ל"א פסוק ד')
שיח גלריה והשקת ספר אמן עם האמנית והאוצרת
יום שישי 11 במרץ, 2016 בשעה 11:30
נעילה: 22.5.16
גלריה דואק, משכנות שאננים
שעות פתיחה: כל ימות השבוע 10:00-20:00
אסתר כהן מציגה מקבץ חדש וייחודי של עבודות, בטכניקה של רישום בעט כדורי על מצעים לא שיגרתים כמו על גבי מפות ארץ ישראל מתקופות שונות גאולוגיות וגאוגרפיות ישנות או על מצעים עגולים. בעבודות אלו מתמקדת כהן בציור/רישום של פרחי בושם, כגון לבונה, קציעה ושיבולת נרד ופרחי בר מקומיים, בשילוב רישום מפורט של תכשיטי פיליגרן מסורתיים, טכניקת צורפות עתיקת יומין ששורשיה כ-3000 שנה לפנה"ס באזור טורקיה ומסופוטמיה. שמה מורכב מהמילים הלטיניות פילום (חוט) וגרנום (גרגר חיטה) והיא מתבססת על שימוש בחוטים דקיקים בקטרים שונים ובכדורים ממתכות אצילות כגון כסף או זהב המחוברים במארג מפותל של רשת מורכבת וצפופה. כך שמחוט נוצר תכשיט. טכניקת הרישום של כהן, בקו דק הנעשה בעט פשוט, תואמת את תהליך יצירת תכשיטי הפיליגרן, מקו או חוט ועבודה עמלנית נבראת יצירה. התכשיטים תפקדו לנוי, כסמל סטטוס וכדרך לאגירת ממון. חלקם היוו למעשה קמעות שנועדו לשם הגנה, פריון וברכה. התכשיטים מבוססים מבחינה עיצובית במידה רבה על מוטיבים צמחיים וקשר ישיר לטבע מתוך השראה, התבוננות והבנה מעמיקה במעגלי החיים ובתהליכי צמיחה וקמילה.
תכשיטי הפיליגרן היו נפוצים בתימן והודו, ומושרשים במסורות שלהם עד היום. כמו כן, תכשיטים אלו רווחו גם באירופה של המאה ה17. כהן בוחרת לרשום ולצייר, מתוך קשר ישיר וביוגרפי, עדיי פיליגרן מתימן מהמאה ה-19 והעשרים. היא בוחרת לרשמם, בדיוק מפליא, על מצע עגול, כך שהסדרה כולה נראית כחרוזים השזורים יחד לכדי שרשרת אחת, מפותלת, שמצד אחד אוורירית ומרחפת ומצד שני, מחוברת לאדמה, לאדמת הארץ ושביליה.
מוטיב האדמה כמקור חיים המניב את החיטה/ השעורה והבשמים, את החומר והרוח, מועצם בעבודות המשלבות רישום על גבי מפות ארץ ישראל מתקופות שונות. כהן רושמת פרחי בושם לצד פרחי בר פראיים ומוטיבים מתקופת המקרא על המפות הגיאוגרפיות, כך שלעיתים המוטיבים משתלבים עם קווי המפה ולעיתים סותרים אותם. התכשיטים, צמחי הבושם למיניהם, ופרחי הבר "מרחפים" בחלל התמונה, בניגוד לחוק כוח המשיכה. ריחוף זה יוצר תנועה ריקודית קצבית בתוך התמונה ומתמונה אחת לשנייה ונוצרת הרמוניה קווית וכתמית בין כל העבודות.
בתערוכה זו ממשיכה כהן לעסוק ולחקור פולחנים, נרטיבים ומטענים תרבותיים מההוויה הישראלית וביחסים בין הטבע למעשה ידי אדם. עבודותיה מעלות לדיון שאלות בנוגע לתרבויות ולמסורות מן העבר, מול אלה המתקיימות גם כיום.
