התערוכה "יזרעאליות", של האמנית חיה גרץ-רן, מציגה סדרת ציורים ורישומים המוצגים לראשונה, ומאפשרת הצצה מאחורי הקלעים של תהליך החשיבה והיצירה שלה.
סדרת הרישומים והציורים מהווים יחידה אחת המתגבשת לציור המרכזי "ח. חלוצה שמתה", 2014.
נושא החלוצות הפך למרכזי ביצירתה של גרץ-רן והוא ממשיך את עיסוקה בדמות הנשית הנערית. בסדרה מתמקדת גרץ-רן בדמותה של חלוצה אחת בשם שושנה בוגין, אשר הונצחה במותה בגיל 21 במצלמתו של צלם אנונימי, באוגוסט 1918. התצלום, מבוים לחלוטין, מספר ומקפל בתוכו את סיפורה האישי של החלוצה ואת סיפור העלייה החלוצית-ציונית בשנות העשרים של המאה הקודמת. רץ-רן מתכתבת באופן ישיר עם הדימוי המצולם של החלוצה וחברותיה. היא מעבדת את התצלום על ידי העברתו למדיום הציור וחקירתו ברישומי גיר על נייר פבריאנו, תוך כדי שינוי, קיטוע, בידוד וחיתוך הדמויות. הרישומים, המוצגים לראשונה, מאפשרים לעקוב אחר חשיבתה של האמנית עד לזיקוק של הציור המרכזי.
"סדרת הרישומים הנה חלק מתהליכי הציור. "הרהורים" הבאים לזקק את הרעיון ולאפשר בדיקה נוספת במדיום שונה –את הנושא" אומרת האמנית. בתערוכה מוצגים חמישה ציורי שמן: שניים מתרכזים בחברות המקוננות, עטויות כיסויי ראש, מטפחות, כשהן קטועות כך שרק חלק מגופן נכנס לפריים המלבני והצר. הדמויות נראות כאיקונות קלאסיות של קדושות מעונות. "משהו בהבעות הנוגות, במשיכת המכחול המעודנת סביב העיניים.. .. שולח את הצופה מאות שנים אחורנית.
" נעמי אביב (2002). גליה בר אור (2010) מוסיפה: "רבות מעבודותיה יוצאות מנקודת מוצא של צילום , כמו ניפתח אלבום משפחתי למרחבים חדשים …הציור כמו מתעד את המאמץ ההרואי לשרוד בתנאים חדשים בארץ ישראל ומעניק עומק נוסף למאבק היומיומי של הדמויות הנחשפות לשמש מזרח תיכונית וחברה תובענית ומגייסת."
סדרת הרישומים והציורים מהווים יחידה אחת המתגבשת לציור המרכזי "ח. חלוצה שמתה", 2014.
נושא החלוצות הפך למרכזי ביצירתה של גרץ-רן והוא ממשיך את עיסוקה בדמות הנשית הנערית. בסדרה מתמקדת גרץ-רן בדמותה של חלוצה אחת בשם שושנה בוגין, אשר הונצחה במותה בגיל 21 במצלמתו של צלם אנונימי, באוגוסט 1918. התצלום, מבוים לחלוטין, מספר ומקפל בתוכו את סיפורה האישי של החלוצה ואת סיפור העלייה החלוצית-ציונית בשנות העשרים של המאה הקודמת. רץ-רן מתכתבת באופן ישיר עם הדימוי המצולם של החלוצה וחברותיה. היא מעבדת את התצלום על ידי העברתו למדיום הציור וחקירתו ברישומי גיר על נייר פבריאנו, תוך כדי שינוי, קיטוע, בידוד וחיתוך הדמויות. הרישומים, המוצגים לראשונה, מאפשרים לעקוב אחר חשיבתה של האמנית עד לזיקוק של הציור המרכזי.
"סדרת הרישומים הנה חלק מתהליכי הציור. "הרהורים" הבאים לזקק את הרעיון ולאפשר בדיקה נוספת במדיום שונה –את הנושא" אומרת האמנית. בתערוכה מוצגים חמישה ציורי שמן: שניים מתרכזים בחברות המקוננות, עטויות כיסויי ראש, מטפחות, כשהן קטועות כך שרק חלק מגופן נכנס לפריים המלבני והצר. הדמויות נראות כאיקונות קלאסיות של קדושות מעונות. "משהו בהבעות הנוגות, במשיכת המכחול המעודנת סביב העיניים.. .. שולח את הצופה מאות שנים אחורנית.
" נעמי אביב (2002). גליה בר אור (2010) מוסיפה: "רבות מעבודותיה יוצאות מנקודת מוצא של צילום , כמו ניפתח אלבום משפחתי למרחבים חדשים …הציור כמו מתעד את המאמץ ההרואי לשרוד בתנאים חדשים בארץ ישראל ומעניק עומק נוסף למאבק היומיומי של הדמויות הנחשפות לשמש מזרח תיכונית וחברה תובענית ומגייסת."
